חופן אסימונים לראש השנה

ראש השנה בפתח, מפגש בן השנה החולפת וזאת שבפתח.
מפגש שכולו זמן, זמן התבוננות וסיכומים, תהיות ובקשות.
אני מזמינה אתכן לקחת פסק זמן, לעשות חשבון נפשי עצמי,
לבחון ולהודות על הצלחתנו במעשינו בשנה החולפת,

בליינד דייט, ספיד דייטינג והכרויות ברשת - על פי מה באמת אנשים בוחרים בני זוג?

בעולם הדייטינג האכזרי של ימינו יש מקום מיוחד לספיד דייטינג.
למי שלא מכיר, מדובר במפגשים המוניים, נניח של 10 גברים ו10 נשים שמעולם לא נפגשו קודם, ובו הם משוחחים במשך 2 עד 10 דקות בממוצע עם כל אחד מבני המין השני. בסיומו של כל מפגש קצרצר כזה, הם מסמנים האם הם היו מעוניינים להיפגש שוב בשלב מאוחר יותר. מארגני הספיד דייטינג אוספים את כל הדירוגים הללו, ובודקים האם יש התאמה בין שני הצדדים. עד כמה שזה נראה אכזרי יש לשיטת דייטים כזו גם יתרונות. למשל, אפשר לפגוש הרבה מאוד בני זוג פוטנציאליים מהמין השני תוך זמן קצר, ואם אין קליק, תמיד יש את הבא בתור.

צורת היכרות כזו מהווה גן עדן לפסיכולוגים שמתעניינים בצורה שבה אנשים בוחרים בני זוג. במפגש קצר כזה באים לידי ביטוי בצורה קיצונית ההעדפות שיש לכל אחד מאיתנו, ומצד שני אפשר ללמוד מה מהווה גורם לדחייה. יתרון נוסף נובע מהעובדה שבמקום לשאול אנשים מה הם מעדיפים בבני זוג, אפשר לחזות בהתנהגות שלהם בפועל. מספר מחקרים אפילו הרחיקו לכת וחיברו אלקטרודות שונות כדי לבחון שינויים פיזיולוגיים שנגרמים לאנשים כתוצאה ממפגשים עם בני המין השני. בחלק מהמקרים החוקרים עצמם מארגנים ספיד דייטינג המוני, שכמובן מושך אליו המון רווקים, שמעוניינים לשמש כ"שפני ניסיונות" אבל אולי גם למצוא דייט.

מחקר חדש כזה נעשה לאחרונה. במחקר התבקשו הנבדקים לסמן בנוסף לנכונות שלהם לצאת לדייט עם האדם שמולם, גם מהן הסיבות שגרמו להם להגיע להחלטה. שלא במפתיע, גורם המשיכה מספר אחת של גברים היה יופייה של הבחורה. גם לא מפתיע על פי הניבוי האבולוציוני היה למצוא, שהרבה יותר גברים מנשים סימנו שהם מעוניינים בדייט נוסף. כלומר בחורות היו הרבה יותר בררניות מהגברים. בשביל גברים, מספיק שהבחורה עוברת סף מסוים של יופי כדי שהם יסמנו שהם מעוניינים בדייט נוסף איתה. שאר הדברים כמעט לא השפיעו על ההחלטה שלהם.

ההעדפות של נשים היו הרבה יותר מעניינות
(מה לעשות, אנחנו הגברים מאוד צפויים עד לשיעמום). נשים היו פחות מוכנות לצאת עם מישהו ממוצא אחר. הן החשיבו הרבה יותר את המקצוע שבו הגבר עוסק, רמת ההשכלה שלו, וההכנסה. כל אלו הם מאפייני סטטוס מובהקים שמעידים על משאבים חומריים עכשוויים ועתידיים. שוב, לא ממש מפתיע על פי התיאוריה האבולוציונית. נשים העדיפו גברים גבוהים, אבל אם היו לו משאבים כספיים הן היו מוכנות להתפשר על הדרישה הזו. למעשה, אפשר אפילו לכמת עד כמה הן היו מוכנות להתפשר. גבר שגובהו 1.75 בממוצע, היה פופולארי באותה מידה כמו גבר שגובהו 1.82, אם הרוויח 150,000 דולר יותר לשנה (המחקר נעשה בארה"ב). גבר שגובהו 1.60 היה צריך להתאמץ הרבה יותר. הוא היה צריך להרוויח 280,000 דולר יותר כדי להגיע לאותה רמת פופולאריות של הגבר שגובהו 1.82.

מחקרים שנעשים על הכרוית באינטרנט מגלים ממצאים מעניינים נוספים. אחת הבעיות המרכזיות של אתרי הכרויות היא שהם כוללים כל כך הרבה קריטריונים לחיפוש ולהתאמה. בעולם שבו יש אלפי דייטים פונציאלים, אנשים מחפשים באדיקות אחרי הדייט המושלם כי הם מרגישים שהם לא צריכים להתפשר. אבל השפע הזה מוביל לכך, שאנשים ימלאו יותר מדי קריטריונים לחיפוש. האתרים פשוט מאפשרים את זה, ואם זה קיים אז למה לא להשתמש בהם? מכיוון שיש כל כך הרבה שפע ברשת, אנשים מתבלבלים ובפועל הם יוצאים עם פחות מ-1% מהאלו שהם קראו אם המודעה שלהם!

אבל בהשוואה לספיד דייטינג עולה הבדל מעניין: האדם הממוצע מעוניין להכיר 1 מכל 10 אנשים מבני המין השני שהוא פוגש, שזה הרבה יותר בהשוואה להכרוית ברשת (כאמור, נשים הרבה יותר בררניות). מחקרים אחרים מוצאים אפילו שיעורים של 2 ו-3 מתוך 10, שזה ממצא הרבה יותר מעודד כי אז הסיכוי לפגוש מישהו גדול הרבה יותר. ממה נובע ההבדל? אנשים שהולכים לספיד דייטים כנראה מבינים שהשפע שמצוי באינטרנט מדומה. הם רואים שאין מספר אינסופי של דייטים פוטנציאליים, וכאשר הם פוגשים אנשים בפועל, אין להם ברירה אלא לבחור לפחות אדם אחד כי אחרת פשוט לא יהיה להם שום דייט. לכן הם יתפשרו קצת יותר, ויהיו מוכנים לקבל מישהו פחות ממושלם. הם גם שמים לב שיש להם תחרות אמיתית, ובמידה ולא יתפשרו מישהו אחר יצא עם מי שאולי יכל להיות דייט מצוין.

ממצא מעניין במיוחד נוגע לגורמים שדוחים אנשים בספיד דייטינג.
מתברר שלאנשים יש יכולת טובה להבחין האם האדם שמולם נוטה להתלהב מהם בגלל מי שהם, או שהוא הטיפוס המתלהב מכל דבר. אנשים שמתלהבים מכל אחד מקטינים את הסיכויים שלהם לדייט, כי הם נתפסים כפחות בררניים. אלו בעיקר גברים שהרבה פחות סלקטיביים בבחירת בת זוג ויסמנו כמעט את כל המפגשים שלהם בספיד דייטינג ככאלו שהיו מעוניינים להמשיכו. נשים במיוחד טובות בזיהוי הטיפוסים הללו (שאפשר פשוט לקרוא להם "הנואשים"). מי שמתלהב מכל אחד נתפס כחסר ביטחון עצמי ונותן הרגשה שהוא לא באמת מתעניין במה שיש לצד השני להציע, ולכן זה נתפס כהכרות מאוד זולה, ואף אחת לא מעוניינת בהרגשה כזו. לעומת זאת, אם מישהו בוחר אותך על פני אחרות, זה מעיד שהוא באמת מעוניין בך ובמאפיינים הייחודיים שיש לך להציע, מעבר למאפיינים שטחיים כמו מראה חיצוני. הפוטנציאל לדייט מוצלח בנוי כנראה מההכרה של שני הצדדים במיוחדות של הצד השני, מיוחדות שהם לא מוצאים בבני זוג פוטנציאליים אחרים.

היכולת לערוך הבחנה כזו בספיד דייטינג שאורכו 4 דקות בלבד מאוד מרשימה, ומלמדת כנראה שלבני אדם יש יכולת מולדת להעריך התנהגויות ולהבין רמזים עדינים שמרמזים על הכוונות הרומנטיות של הצד השני. למעשה, הצורך להרגיש מיוחדים היא גורם מוטיבציוני שמשתרע הרבה מעבר לבחירת בני זוג. אנשים מונעים בצורה חזקה להיות שונים מאחרים בסיטואציות חברתיות שונות.

גיל גרינגרוז : פסיכולוג אבולוציוני

רגלי לוטוס -   קשירת כפות  הרגלים  של הסיניות

בחודש שחלף, כל עיני העולם היו נשואות לסין.
לתחרויות ההתרגשויות המדליות ושבירת השיאים באולימפיאדת בבייג'ין וזו נתנה לנו הזדמנות טובה
להצצה להיסטורית של הנשים בסין.

(רגלי לוטוס) קשירת כפות הרגלים של הסיניות

מנהג אכזרי בו קשרו את כפות רגלי הילדות הסיניות
המנהג היה נפוץ בסין כ-1000 שנה. המנהג החל במאה העשירית בתקופת "שושלת טאנג" (המקבילה של תקופת הרנסנס ) תקופה של פריחה ושגשוג אדירים בסין. (מאמינים בתקופה זו 3 מילארד נשים סיניות סבלו ממנהג זה)

רגלי לוטוס הוא שמו של מנהג אכזרי שהיה נפוץ בסין עד ראשית המאה ה-20 בו קשרו רגלי ילדות צעירות (לרוב בגיל 6) על מנת למנוע את גדילתן. ולשמור עליהן במידות קטנות. כאידיאל יופי. הפעולה בוצעה באמצעות כריכת בד חזקה סביב הרגל כשהיא מקובצת שגרמה לשבירת עצמות הרגל, ושמירת גודלה של הרגל כך שלא יעלה על 10 - 15 ס"מ. כריכה זו ניוונה את כפות הרגליים והביאה לשיתוקן. רגליים שגודלן עד 10 ס"מ נחשבו אידיאל של יופי וכונו רגלי לוטוס מוזהב, בעוד שרגלים שגודלן גדול יותר (עד 15 ס"מ) כונו רגלי לוטוס מוכסף.

מקורו של המנהג
האגדה והמסורת מספרת שמנהג קשירת הרגלים החלה במאה ה-10 בעת שרקדנית יפת מראה הוזמנה להופיע בפני קיסר סין. הרקדנית שרצתה להרשימו התקשטה וקשרה לרגליה צרור סרטים שגרמו לרגליה להיראות קטנות ממידותיה. המראה הרשים והותיר חותם עז על קיסר סין, שראה במראה כנשגבות היופי הנשי. עד מהרה הופץ הסיפור בין נשות הארמון שהחלו גם הן לקשור את רגליהן כאידיאל יופי נשגב.

תפוצתו של המנהג
בראשיתו מנהג זה היה נפוץ רק בקרב החברה הגבוהה, שכן אישה שרגליה נקשרו לא יכלה לעבוד בעבודות הבית (וכמעט לא יכלה לזוז), ולכן רק מעמדות גבוהים יכלו להרשות לעצמם מנהג זה. בהמשך, המנהג התפשט גם למעמדות נמוכים יותר. עד מהרה נתפסו "רגלי לוטוס" כאידאל יופי ואסטתיקה אירוטית מצד אחד ואידאל השירות לאומה ולגבר מצד אחר. אישה בעלת רגלי לוטוס "מניותיה" עלו, סיכוי המוביליות החברתית מעמדית כלכלית שלה עלו ללא הכר. (שלה ושל שאר בני משפחתה).

באופן אירוני, דווקא הנשים העניות ביותר, הן אלו שהצליחו להינצל מהמנהג הקשה, מפני שהיה צריך את העזרה שלהן בכל זאת בפרנסת המשפחה ולכן המשפחה פחות דאגה ליופי שלהן ולא ביצעה בהן את המנהג.

היוזמה לכרוך את הרגליים באה לרוב מאם המשפחה או האישה הבכירה ביותר בבית (אשר, לרוב, רגליה היו גם כרוכות). כריכת רגלי הילדה חלה בין גילאים 4 – 7, ונמשכה עד הבגרות, ובעצם לכל תרופת חייה. הקשירה הביאה ליצירת קישות של הרגל. תהליך קשירת כפות הרגלים לוותה בכאבים רבים, תהליך כואב שחזר על עצמו מדי כמה ימים, קשירת הרגלים גרמה לנכות, כאבים ומומים רבים. שבירת עצמות כף הרגל, זיהומים, נשירת ציפורניים, עיוות בעמוד השדרה ועוד.

סטאטוס האשה
באמצעות קשירת רגלי האשה/הילדה הושגו מספר אידיאולוגיות.
1. יצירת אשה יפה יותר, משיכה מינית.
2. לוודא שנשים לא יהיו עצמאיות.
3. למנוע בעדן את האפשרות של היציאה מהבית.
4. יצירת תלות של האישה בגבר לפרנסתה.
5. סמל סטאטוס על אושרה של המשפחה (להראות לכולם שהמשפחה עשירה דייה ואינה זקוקה לעזרת
    הבת בעבודת השדות).
6. קבלת ערכי הקונפוציוניזם, את כניעות ופסיביות האישה, וכן הוכיחו עמידה בכאבים וסבלנות של האישה.
    תכונות מאוד חשובות לגבר הסיני המסורתי.

משיכה מינית
מנהג זו משמש כדוגמה בקרב סוציולוגים ואנתרופולוגים לנכות כאובייקט למשיכה מינית. הסינים ראו
ברגליים הקשורות אובייקט מיני- וזאת מאחר והרגליים תמיד הוסתרו בנעליים מעוטרות. עצם ההסתרה התמידית הביאה לארוטיזציה של הרגלים. אלמנט ארוטי נוסף הייתה צורת ההליכה של הנשים שנגרמה בשל קשירת הרגליים.

הטלת נכות בגוף האשה כסמל למיניות הערצה ויופי, מחד ודיכוי, שליטה, השפלה ורמיסה מאידך לא הייתה נחלתם של הסינים בלבד.
עצם המנהג של הטלת מום נפוץ בכל תרבויות העולם העתיק והחדש גם יחד. (דוגמאות לא חסרות).
נשים ארוכות צוואר בתאילנד שנוצרו באמצעות חישוקים הדוקים סביב צווארם, הערכת שפה תחתונה של נשים אפריקאיות באמצעות מתיחה על ידי צלחות חרס. המנהג הברברי של ברית מילה לילדות בעולם המוסלמי
ובעולם המערבי, מבוצעים מדי יום אלפי ניתוחי אף, פנים, חזה, ירכיים. חירור הגוף, נעלי עקב, דיאטות רעב ועוד.

ניסיונות לביטול המנהג
המנצ'ורים שכבשו את סין במאה ה-17 ניסו לראשונה לבטל את המנהג, אך בלא הצלחה. בשנת 1912עם הקמת הרפובליקה הסינית, אסרה בחוק הממשלה על קשירת רגלים, והורתה לנשים להוריד את הכריכות. נשים שסירבו
הוצאו להורג. הורדת הכריכות גררה כאבים פיזיים ונפשיים וכן הלם תרבותי.
בשנת 1949 עם עליית השלטון הקומוניסטי חודד והודגש האיסור על כריכת רגלים והוא תקף גם כיום.

המצב היום
היות וביטול המנהג, הוחל רק בתחילת המאה ה-20, ניתן למצוא עדין נשים בעלות רגלי לוטוס. במחקר שהתפרסם בשנת 2002, דווח על מיליון נשים בקירוב בעלות רגלי לוטוס.

בל קפצן : קייטרינג בוטיק